מה זו התקדמות

Harder, better, faster, stronger... דאפט פאנק לא רק עושים מוזיקה טובה, הם גם הנציחו באמצעות היצירה שלהם את מה שכולנו מנסים להשיג. לעזאזל, אפילו קנייה ווסט עשה לזה רימיקס לא רע, זה פשוט הדבר האמיתי. 

בשלב ההתחלתי שבו נכנסים לחדר כושר, יש לנו מטרות שונות מאוד מהמצב שבו נמצא את עצמנו כשנתיים לאחר מכן. חלקנו (וגם אני) נכנסנו לחדר כושר רק כי רצינו להראות טוב יותר, ותרבות הצריכה הוליכה אותנו לחשוב ששרירי וחטוב זו הדרך הנכונה להראות. אחרים, התחילו להתאמן כי ההורים הכריחו אותם, כי זה היה נראה כיף, או כי הם רצו להוריד במשקל. רבים מהאנשים שנכנסים לחדר כושר מסתפקים בכך שהורידו כמה ק"ג, או בכך שפתאום רואים את השרירים והידיים שלהם אינן נראות כמו נודלס. אחרים פונים לתחומים ונישות שונות: בחור שאוהב לשחק כדורסל עם החבר'ה בשכונה והחליט שהוא רוצה לתת להם בראש, ימצא את עצמו חוקר ובודק איך הוא יכול להתאמן להיות טוב יותר מהשחקנים שמולו באמצעות חדר כושר. בחורה שמנמנה שהורידה כמה ק"ג, ובאמצעות הפייסבוק או עמודים שונים ברשת האינטרנט מוצאת דוגמאות לטרנספורמציות שעשו בחורות ממש כמוה, ופתאום לוקחת את העסק יותר ברצינות. קהילת קרוספיט שסופחת אליה יותר ויותר מתאמנים המוצאים מכנה משותף ובית חם, אתלטים שמתאמנים בתוכניות שהמאמנים שלהם מרכיבים להן, גם אם לא מבינים למה ואיך, ולבסוף - ספורטאים חובבנים. בכוונה השארתי את האחרון לסוף, סביר להניח שרוב מי שקורא את הבלוג נכלל באחת מהקטגוריות, אך אני מניח שרוב הקוראים הממוצעים אינם קוראים את הבלוג הזה, ולכן 'ספורטאים חובבנים' הגיע רק בסוף. מה זה ספורטאי חובבן? אתה שקורא את הבלוג הזה, ושואל את עצמו אם הוא ילך או לא ילך להתחרות בתחרות פאוורליפטינג הקרובה. את שקוראת וכרגע שאלת את עצמך אם את כזו, אבל אתמול כשסיימת לעשות 'פראן' בפחות מ6 דקות בפעם הראשונה בקריירה, חווית סוג של אורגזמה. אתה שמתכונן לכיתה י' ומרגיש שאתה כשרוני אבל לא מהיר מספיק כדי לקחת כיוון רציני לקריירה של ספורטאי. כולכם ספורטאים חובבנים, משקיעים זמן וכסף ב'תחביב' הזה שאספתם, וסביר להניח שחלקכם כבר השתתפתם בתחרויות מסוג כלשהו.

היא לא מפהקת

אז שלד, למה כל ההקדמה הארוכה והמייגעת? כדי שתדעו למדוד. תדעו למדוד את ההצלחה שלכם, תדעו למדוד את הכשלונות שלכם, הכל צריך להיות במידה. מה הכוונה?

בראשית האימונים, כל אחד מאיתנו מודד התקדמות נטו ע"פ המשקל שהוא מרים, שכן זו הדרך הכי פשוטה וקלה למדוד אותה. ישנה בעיה שמתעוררת לאחר כמה זמן, והיא היכולת להתאושש ולהשאר בריא לאורך זמן (מה בא קודם, הפציעה או התשישות? חידה...). עכשיו, אפשר לקרוא לי קוקסינל פחדן, אבל זה לא יהיה הדבר הנכון כיוון שגם אני 'התאבדתי' על משקלים, ועדיין עושה זאת לעיתים. אז איך עוד אפשר להתקדם? נניח שבחור מסויים שוקל 100 קילו, והצליח לבצע 3 סטים של 5 חזרות עם 140 קילו סקוואט באמצעות התקדמות ליניארית מחושבת וחכמה. אותו בחור מחליט לבצע חיטוב ולרדת מעט במשקל, ובסיום החיטוב הוא מגיע למצב נתון בו הוא מרים 130 קילו סקוואט ל2 חזרות, במשקל גוף של 89 ק"ג. לאחר חודשיים של אימונים, אותו בחור חזר להרים 3 סטים של 5 חזרות עם 140, אבל הפעם במשקל גוף 93 ק"ג, האם הוא התקדם? לפני שכל הליפטרים שבקהל קמים וצועקים "RATIO!!!!" עם מבט זועם בעיניהם, צריך לזכור שבפעם הבאה שהוא יעלה ל100 ק"ג משקל גוף, סביר להניח שהסקוואט שלו יהיה מעל 140 קילו לחמישיות, או שאולי עם 140 הוא יוכל לבצע שביעיות - זו לא התקדמות? התקדמות ניתן למדוד ע"פ מהירות שהמשקל עולה בו, מספר החזרות שאני מבצעים עם משקל מסויים, מראה חיצוני וגם ע"פ תחושה (כן, תחושה! אם אתה מרגיש חזק יותר, כנראה שיש לכך סיבה טובה). אם בפעם הקודת שביצעת דדליפט של 100 ק"ג כמעט התעלפת, והיום ביצעת 100ק"ג והפתעת את עצמך במהירות שבה המוט עלה, סביר להניח שאת חזקה יותר. אם לפני חצי שנה רצת 60מ' ב8.52 במבחנים בקבוצת כדורסל, ושלשום נמדדת ב2 מדידות שונות מתחת ל8.3, אז לא משנה כמה אתם מרים בכלל, כי כרגע אתה מהיר יותר - התקדמת. יש לי עוד המון דוגמאות וסוגים של התקדמויות להציג: דקות משחק בקבוצה, עלייה במשקל גוף, ירידה במשקל גוף, מראה חטוב יותר וכו'... לפעמים אנשים שוכחים שאם הם שברו שיא אבל לא עמדו במספר החזרות שהם הציבו לעצמם, הם עדיין שברו שיא. היום חבר מחתרת מאונ' ת"א משך בפעם הראשונה בחיים שלו 185 קילו, ובגלל שלא הצליח לנעול את כל 5 החזרות הוא התאכזב. אנחנו כולנו חמדנים, ו99% מהקוראים לא יודעים לעצור להסתכל אחורה. לפני 4 חודשים, אותו בחור דרך בפעם הראשונה בחדר הכושר שלנו, אימוני כוח היו לחיצת חזה, ודדליפט שם מפחיד ומאיים למשהו שכנראה לא ממש בריא לגב. הוא רק שכח שמאז הוא עלה 10 קילו במשקל גוף, והתקדם ממצב של מתחיל מוחלט למישהו שכרגע הרבה יותר חזק מנקודת הפתיחה שבה הוא היה. מה שאני אומר זה: לכו אחורה ותבדקו מה היה. אחורה הכוונה לא שבועיים אחורה, אלא בקפיצות של חודשים. אם ב6 חודשים האחרונים המצב זהה, אתם תקועים. אבל (!!!), אם היום המצב הוא שונה, אז כנראה שאין ממה להיות מאוכזבים. אני בטוח שחלק מהקוראים מהנהנים בראש ואומרים "בונא השלד הזה אהבל, אני יודע כל מה שהוא הולך לומר" - אבל מחר או מחרתיים כשהם יפספסו את המטרה בבנץ' פרס (ימח שמו של התרגיל המנוול הזה) פתאום הם יקראו לעצמם בשמות ויכנסו לדיכאון ופאניקה.הנה חדשה מרעישה: מותר להכשל, וזה הולך לקרות! יותר מפעם אחת ויותר מפעמיים!! הדבר היחידי שצריך לקחת מהכשל הוא את הסיבה שבגללה נכשלנו, וללמוד ממנה. הם אומרים שניסיון הוא מורה קשוח, מפני שקודם הוא מגיש את המבחן ורק לאחר מכן אתה לומד את השיעור. אם נכשלת ולא הסקת מסקנות, אז בזבזת זמן. 

מציע לכולכם ללכת קצת אחורה בזמן, ולחשוב על משהו שפעם היה קשה לביצוע והיום הוא בגדר חימום או משהו שלא דורש יותר מדי מאמץ. תתפלאו לגלות כמה התקדמתם. 

עדיין קשה לביצוע

טיפ #7:

אם אין לכם הגדרה למה שאתם עושים באימונים, לא לקחתם תוכנית מוכנה, אתם מאלתרים תיכנון לאימונים לפני כל שבוע - כל זה ועדיין מתקדמים? פשוט תמציאו לזה שם. 

"אני עושה שלד מטוד"

מחר גבעה, fuck my life.