בקיץ שעבר בזמן שהייתי בתהליכי שיקום הכתף מפציעה נוראית (פרקתי אותה, בת זונה חורקת), לא ידעתי לווסת עומס נכון. התוצאה היתה הרסנית, בנוסף על הפלג גוף העליון שנחלש בעקבות חוסר האימון ומשך זמן ההחלמה מהפריקה, גם את הגב הצלחתי לפצוע בסט חימום פשוט לסקוואט. אחרי שהכאבים דעכו, חזרתי להתאמן בהדרגה, והבנתי שאני לא מרים כרגע מספיק כבד כדי ליצור גירוי גדול מספיק שיגרור תגובת פיצוי-יסף ויגרום לי להתחזק ולהשתפר. מחקר קטן שביצעתי ברחבי האינטרנט חשף אותי להמלצות ממספר מאמנים, כולל שמות כמו ג'ים וונדלר, שדיברו על לרוץ היל ספרינטס. ההנחיות היו פשוטות: תמצא גבעה, תתחיל לחרוש אותה למטה ולמעלה, אם היה קל הגבעה לא טובה. אם הנשמה יצאה לך אבל נשארת בחיים לספר על זה, בינגו.
 |
| הגעת לספרינט השביעי? באתי לקחת אותך |
להיל ספרינטס יש מספר יתרונות ומעט מאוד חסרונות. הספרינטים בונים רגליים חזקות, מגמישים את הרקמות, משפרים טווח תנועה בירך (בעקבות ההטייה של הגב) ובונים כוח מתפרץ. דבר נוסף שספרינטים עושים, במיוחד כאלו שנעשים במעלה גבעה, זה להוריד שומן. אין לי הסבר מדעי לזה, אבל עם תוצאות לא מתווכחים. הדרישות הלוגיסטיות הן מעטות, כאמור: תמצא גבעה תלולה וארוכה מספיק כדי שתוכל לרוץ עליה ספרינט ולהגיע לפסגה בלי להאט, נעליים מתאימות ורצוי גם שותף כדי שלא תשתגע. בתמורה אתה מקבל סחרחורת, איבוד נוזלים, רגליים כואבות, ומנטליות של לוחם ויקינגי. היל ספרינטס גורם לך לחשוב כמו מכונה, עולים למעלה, יורדים למטה, עולים למעלה שוב. קו מנחה טוב להתחיל יהיה 5-6 ספרינטים בפעם הראשונה, כשלא חושבים על הזמני מנוחה. בהמשך, כדאי פשוט לדעת מה מטרת האימון. בשביל קונדישנינג: עולים ויורדים 4 פעמים, נחים דקה שלמה למטה אחרי הפעם הרביעית, ואז עוד סבב של 4 פעמים, וחוזר חלילה. בשביל מהירות ושיפור כוח מתפרץ: ספרינט למעלה 100%, יורדים למטה ונותנים עוד אחד רק כשמרגישים 100% שוב (לא להתעצל, זה לא הזמן).
בשבת האחרונה חזרנו אל הגבעה שלנו. שנה עברה מאז הגענו לשם בפעם הראשונה, ובמשך כל עונת הפוטבול האחרונה והחורף הארוך (winter is coming!) לא חזרנו לגבעה. קשה לתאר את התחושה שעוברת כשאתה לראשונה מטפס לראש הגבעה, בהליכה קלה, וחושב לעצמך "בשביל מה הוצאתי את עצמי מהבית בחום שכזה??" התשובה בגוף השאלה -אחרי כמה שנים טובות של אימוני כוח ואימוני פוטבול, אני יכול לומר שהגבעה מחשלת מנטאלית יותר מכל דבר שעשיתי בחדר כושר. עשרה ספרינטים ואתה יכול לשוחח עם אבותיך.
את האימון ביצעתי עם דניאל 'וסטסייד' (שנקרא כך בעקבות חולצת ווסטסייד אפורה קבועה אותה הוא לובש לאימוני כוח): בגלל שרק התחלנו, שלושת הספרינטים הראשונים היו למעשה חימום, והעברנו בכל אחד מהם הילוך. אחרי שישה, דניאל ווסטסייד אמר לי שהוא לא מצליח להסדיר את הדופק, והוא חושב שלהיום הוא סיים. הגבעה תחכה לו גם בשבוע הבא. אני המשכתי לעוד 3 ספרינטים לאחר מכן, וכשהרגשתי שאני מוריד הילוך תוך כדי הריצה כי פשוט אין יותר מה לתת, ומספרינט זה הופך לריצה מהירה יחסית, החלטתי שזה הספרינט האחרון. עד השבוע הבא.
טיפ #3:
אם שואלים כמה היה באימון האחרון ואתם לא מעוניינים לדווח, תמיד אפשר להשתמש ב"היה אימון טכני, 100 לחמישיות, לא היה לי עוד. הרגיש כבד"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה