ביטחון וביצועים

יש מעט מאוד דרכים להסביר לבן אדם הממוצע, זה שלא יודע מה זה לדחוף את הרף שלב אחד למעלה, מהי התחושה של לייצר כוח כשאתה לא צריך לחשוב על איך. משפט מורכב קצת? בואו נחפור לעומק.

ביטחון:

במשך השנים שמתי לב שאחד המרכיבים הכי חשובים להצלחה בכל תחום הוא ביטחון: כמה פעמים בספורט שמענו על כוכב שנמצא במשבר ולא מצליח לצאת ממנו? הפרשן כמובן יגיד שהוא איבד מהביטחון וה"קילר אינסטינקט" שלו, או משהו בסגנון. את האמת, הוא לא רחוק מהאמת - קל מאוד לאבד את הביטחון, לפעמים העסק כל כך רגיש שמספיק מקרה אחד כדי לערער אותו. שחקן כדורגל שמחטיא פנדל ומאבד ברגע אחד את כל הביטחון שלו לבעיטות פנדלים עד לפעם הבאה שיכבוש, כדורסלן שזורק באחוזים גרועים, ולא משנה כמה הוא יתאמן ויצליח באימונים - במגרש הוא פשוט נחנק, נהג מרוץ שמפספס את העקיפה בפנייה בגלל התאונה שעשה בגיל 17 באותו מסלול, הדוגמאות יכולות להמשיך. באימונים, מספיקה פציעה אחת כדי לגרום לנו לפקפק בטכניקה, וכשל בשביל לשאול את עצמנו אלף שאלות לגבי מה עושים באימון הבא. 

חוסר ביטחון הוא הרסני, בתחום הפיננסי אנחנו עלולים לאבד עסקאות בשווי גדול רק כי לא ידענו לתת ללקוח את הביטחון שהוא מקבל תמורה הולמת לכסף. חוסר ביטחון (עצבנות? פחד?) לפני ביצוע פעולה בספורט פשוט נועדה לכישלון: מניח שקרה לכם שדאגתם ממשקל מסויים כל כך, שהתהלכתם בעצבנות וכל מה שעבר בראש זה "אם יש לי את זה או אין לי את זה" - אז לא רק אתם. די להכנס לגוגל ולכתוב בשורת החיפוש "study shows confidence increasing performance in sports" כדי לקבל עשרות תוצאות רלוונטיות, שאם כותב בלוג זה לא היה עצלן ודחיין מגעיל, הוא היה מוסיף רפרנסים בתחתית הפוסט.  מה לעשות, דחיינות משתלמת.

דחיין!

הקשר בין ביטחון לביצועים:

אני אפתח בציטוט שאני לא זוכר איפה שמעתי, אבל הוא הולך כך: "ברגע שהטכניקה טובה, ולאתלט יש ביטחון בביצוע - הוא לא צריך להשקיע מאמץ באיך לדחוף חזק, אלא בכמה חזק לדחוף". בעיקרון אני חושב שזה מספיק כדי לומר הכל, אבל בגלל שלא כולם חכמים ומדהימים כמוני, אני אסביר. כשאתה מגיע לבצע תרגיל והראש עסוק בכל מיני דגשים כמו ברכיים החוצה, לשבת אחורה, מרפקים למטה ועוד כל מיני דברים שנפוצים - אתה מבצע את ההרמה עם קצת חשש מסויים. כששחקן ניגש לבעוט פנדל והוא חושב על זה שהשוער אולי יודע שהוא יבעט לאן שהוא יבעט, הבעיטה לא תצא טובה כמו שחקן שבטוח שהוא בועט לפינה השמאלית ויצליח להבקיע שער. ניסיון  העבר לימד אותי גם על פי צפייה בשותפים לאימונים, שכאשר מישהו מגיע בידיעה שהוא הולך לרסק משקל מסויים באימון, הכל נראה טוב יותר: המהירות, הטכניקה, וגם המשקל בשבוע לאחר מכן. אחת הבעיות הנפוצות היא היכולת שלנו לערער לעצמנו את הבטחון כשמגיע הזמן. המחשבה שרצה לנו בראש "זה כבד, לא יודע אם יש לי את זה לX חזרות" - הורגת לנו את ההרמה. אין לי פיתרון טוב, אלא פשוט לדאוג שהסט חימום לפני ההרמה יהיה מהיר וירגיש טוב, ולנסות לשחזר את אותה התחושה. צריך לזכור שכל האמצעים כשרים, אבל יש כאלו שלאורך זמן ישרפו את המערכת העצבית (צעקות, אמוניה וכו', נדבר על זה בפעם אחרת). כשהמאמצים מופנים ללהרים בכל הכוח, במקום לחשוב איך להרים נכון - באופן טבעי ההרמה תרגיש קל יותר וסיכויי ההצלחה גדלים. 

דרכים לשיפור הביטחון:

הדרך הראשונה והפשוטה ביותר היא כמובן להתקדם באופן ליניארי ובקפיצות קטנות. דבר זה מאפשר הסתגלות של המערכת העצבית ומערכת השלד, מכיוון שהוספת המשקלים היא בקצב אחיד וקבוע, ובהפרשים קטנים. דבר זה משפיע על הביטחון לטובה מעצם העובדה שהמחשבה בראש על מעבר מ100 ל102.5 ק"ג בסקוואט הוא לא מעבר גדול. 

דרך מספר 2 שאני מציע היא קצת מוזרה, אבל מוכחת כעובדת אצל כל כך הרבה ספורטאים בהיסטוריה שפשוט לא ניתן להתעלם ממנה: אני מציע טקס קבוע לפני ביצוע פעולה. מה הכוונה? כאשר שיחקתי בתפקיד Fullback בפוטבול, הרבה פעמים נדרשתי לחסום אנשים כבדים ממני, או לרוץ לתוך לב ההגנה כשהכדור בידיים שלי כדי להשיג התקדמות קטנה במגרש. פייר? זה לא נעים שכל ההגנה דרוכה לכך שאתה מגיע דרך האמצע. איך בכל זאת התמודדתי? תמיד הייתי ממקם את  הרגליים והיד בסדר קבוע ואז מעלה מעט את האגן עד שההמסטרינג הרגיש מתוח ומוכן. עצם החזרה על הטקס הקבוע הזה לפני כל מהלך הורידה את האפקט של הלחץ מהמהלך, כיוון שהגוף חוזר על אותה התחושה המוכרת. 

אחד הליפטרים היותר מוערכים בתחום, מייק טושיירר (ממציא שיטת RTS, גם עליה נדבר מתישהו), מבצע את אותו הטקס לפני כל הרמה:

נראה מצחיק, אבל לכו תגידו לו...

קובי ברייאנט זורק עונשין כמו מכונה כחימום למשחק בNBA. סיבוב כדור, שתי הקפצות וזריקה. אין מחשבה, רק רוטינה.

קטע קצר על הרוטינה הכי מוזרה מפי שחקני NBA.

אפשר להמשיך עם אלפי דוגמאות אבל זה לא יגמר, מה שחשוב זה למצוא את הרוטינה שלך.

דרך שלישית ואחרונה היא אגרסיבית ולא מומלצת לשימוש באופן קבוע (שוב, מערכת עצבית מותשת..). אני קורא לה יום הדין:

מה זה אומר? הכל הולך. צעקות, מכות, אמוניה, כל דבר שגורם לכם להרגיש שעל המוט יש 15 קילו פחות. באופן אישי אני לא ניסיתי אמוניה וגיליתי שמכות לא ממש עוזרות, אבל לשחרר צעקה לפני הסט מקפיץ את לי את האדרנלין ומרגיש קל יותר. שווה לבדוק מה עובד בשבילכם.

אם אתם אתלטים, שחקני כדור או קרוספיטרים - אין הבדל. תמצאו משהו שיעלה לכם את הביטחון ותשתמשו בו. בסופו של דבר חלק גדול מהמשחק הוא מנטאלי. 

טיפ #10 (נראה לי):

מישהו יותר חזק מכם עובד עם משקל כבד משלכם, מסיים סט ושואל אם אתם רוצים להכנס וכמה להשאיר? תגידו לו להשאיר הכל, ואם הוא הולך תבקשו שיוסיף עוד 20 בכל צד. סתם שידע שהוא מקבל בראש, אח"כ גם ככה מתחילים חימום ממוט ריק.